• ברוכים הבאים
  • מורד שמואלי לאחם ושות׳
  • בית
  • חוות דעת
  • ה"פ 38833-10-11 - טאגור קפיטל בע"מ ואח' נ' אנגל משאבים ופיתוח בע"מ ואח'

ה"פ 38833-10-11 - טאגור קפיטל בע"מ ואח' נ' אנגל משאבים ופיתוח בע"מ ואח'

ה"פ 38833-10-11 - טאגור קפיטל בע"מ ואח

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

 

 

ה"פ 38833-10-11
טאגור קפיטל בע"מ ואח' נ' אנגל משאבים ופיתוח בע"מ ואח'

                                                                                                                23 דצמבר 2012

 

בפני

כב' השופטת  דניה קרת-מאיר

                                                                                                             

 

המבקשים

1. טאגור קפיטל בע"מ

2. אי. ג'י.אר.אי בע"מ

3. אי.אל.אס. ריל אסטייט ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד רנן גרשט ו/או אופיר נאור

משרד נאור-גרשט, עורכי דין

רח' ויסוצקי 6, תל אביב 62338

טל' 03-5447404; פקס: 03-5447405

 

-נ ג ד -

 

המשיבים

1. אנגל משאבים ופיתוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יוסי עבאדי ו/או יניב גולדברג

ממשרד מיתר, ליקוורניק, גבע &לשם ברנדווין ושות', עורכי דין

מדרך אבא הלל סילבר 16, רמת-גן 52506

טל': 03-6103901; פקס: 03-6103746

2. הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ

נאמן למחזיקי אגרות החוב (סדרה ה') של אנגל משאבים ופיתוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד רענן קליר, קליר-בנימיני, משרד עורכי דין

רח' היצירה 3, רמת גן 52521 מגדל ש.א.פ, קומה 19

טל' 03-5255155; פקס: 03-6291083

3. יוסי עבאדי

שפרטיו רשומים לעיל כב"כ החברה

 

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970: סעיף 17, 27(ג)

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973

 

 

 

 

פסק דין

 

 

       
 

בהמרצת הפתיחה התבקש בית המשפט ליתן צו המורה למשיב מס' 3 להשיב למבקשות ערבות שהפקידו בידו, בסכום כולל של 4 מיליון ש"ח, לקראת חתימת הסכם השקעה עם המשיבה 1.

 

  1. רקע עובדתי

מכתבי הטענות עולות העובדות הבאות:

המשיבה 1  (להלן: "המשיבה" או "החברה") נקלעה לקשיים תזרימיים.

למצב דומה נקלעו גם חברות אחרות באשכול החברות אליו השתייכה ובכללן החברה-האם שלה (להלן: "אנגל אירופה").

בגין קשיים אלו החלו החברה ואנגל אירופה לפעול לגיוס משקיע בשיתוף נושיהן ובפרט מחזיקי אגרות החוב שלהן.

ביום 1.2.2010 הציעה קרן המינוף אוריגו להשקיע בחברה בתנאים מסוימים (להלן: "ההצעה" או "הצעת אוריגו"). הצעת אוריגו אושרה עקרונית על ידי נציגוּת מחזיקי אגרות החוב של החברה ושל אנגל אירופה. לשם קבלתה, נדרש אישורן הסופי של אספות מחזיקי אגרות החוב של שתי החברות. אולם, עוד בטרם כונסו האספות החלו מגעים בין החברה לבין המבקשות 1 ו-3. במסגרת מגעים אלו הציעו המבקשות 1 ו-3 הצעה מתחרה להצעת אוריגו. בהמשך, במענה לדרישת החברה ובעלי אגרות החוב שלה לחיזוק הקבוצה המציעה, הצטרפה למבקשות 1 ו-3 גם המבקשת 2 שהיא בעלת מוניטין רב בתחום הנדל"ן. המבקשות כולן הציעו יחד ביום 15.2.2010 הצעה להשקעה בחברה (להלן: "הצעת המבקשות"). הצעה זו התבססה על הצעת אוריגו, אך הייתה טובה ממנה במספר רכיבים.

לבקשת נציגוּת מחזיקי אגרות החוב של החברה לא כללה הצעת המבקשות  התייחסות נפרדת לחברה, למחזיקי אגרות החוב שלה (להלן: "מחזיקי אג"ח משאבים") ולמחזיקי אגרות החוב של אנגל אירופה (להלן: "מחזיקי אג"ח אירופה").

הצעת המבקשות כללה, בין היתר, את התנאים הבאים:

(1)        ההצעה היא מתווה עקרוני אשר אין די בקבלתו אלא יש להגיע להסכם מפורט וחתום.

(2)        בתקופת ניהולו של משא ומתן לקראת גיבושו של הסכם מפורט וחתום כאמור, לא ינוהל משא ומתן מקביל לכניסתו של משקיע אחר לחברה (תניית "no shop").

(3)        בתוך 90 יום על החברה לקבל את אישור מחזיקי אג"ח משאבים ומחזיקי אג"ח אירופה לביצוע ההתקשרות עם המבקשות, בהתאם להצעתן.

(4)        על המבקשות להפקיד ערבות בנקאית להבטחת רצינות הצעתן ומחויבותן.

(5)        המבקשות תערוכנה בדיקת נאותות שבמסגרתה ייבחן מצב החברה. החברה תעמיד לרשות המבקשות את כל המסמכים והמידע הדרושים לעריכת בדיקה כאמור.

(6)        אם ממצאי בדיקת הנאותות יחשפו אי-התאמות בין מצגי החברה לבין מצבה בסכום העולה על 60 מיליון ₪ - תהיינה המבקשות רשאיות לסגת מהצעתן להשקיע בחברה.

 

המבקשות העמידו שתי ערבויות בנקאיות בסך כולל של 4 מיליון ש"ח והפקידו אותן בידי המשיב 3, בא כוח החברה. להפקדת הערבויות נלווה מסמך המפרט את תנאי ההפקדה; התנאים לחילוטן או להשבתן והנחיות למצב בו תינתנה הוראות סותרות בעניין הערבויות.

במקביל להפקדת הערבויות החלו המבקשות בעריכת בדיקת הנאותות.

במהלך ביצוע הבדיקה החל דין ודברים בין המבקשות לבין מחזיקי אגרות החוב וכן בין המבקשות לבין החברה, בעניין תמיכת מחזיקי אגרות החוב בהתקשרות עם המבקשות. 

כעבור שבועות אחדים (ביום 1.4.2010) הודיעו המבקשות לחברה כי הן מבטלות את הצעתן וכי אין עוד תוקף משפטי להתחייבויותיהן כלפיה. הודעה זו לוותה בנימוקים תמציתיים.

ביום 10.5.2010 פנו המבקשות למשיב 3 וביקשו ממנו להשיב לידן את הערבויות הבנקאיות שהפקידו.

המשיבות 1 ו-2 התנגדו להשבת הערבויות ודרשו מהמשיב 3 לחלט אותן.

בהתאם להוראות הנלוות להפקדת הערבות, אין המשיב 3 מוסמך להכריע במחלוקת ועליו לפעול בהתאם לצו שיפוטי חלוט.  לאור זאת הוגשה המרצת הפתיחה.

להשלמת התמונה יצוין כי בסופו של דבר, בחודש יולי 2010, התקשרה החברה בהסכם עם משקיע שלישי - GBES - אשר את ההתקשרות עמו יזמו מחזיקי אגרות החוב של אנגל אירופה.

טענת המבקשות בדבר אי התקיימות תנאי מפסיק – ממצאי בדיקת הנאותות: -

  • ממצאים שאינם תואמים

לפי סעיף 13 להצעת אוריגו, אשר אומצה כיסוד להתקשרות בין הצדדים, רשאי המשקיע לבצע בדיקת נאותות בתקופת ביניים, קודם לחתימת הסכם השקעה סופי. ממצאים בלתי תואמים שיימצאו בבדיקה כזו עשויים, בהתאם להיקפם, להקים עילה להפחתה מן ההצעה או להסתלקות מוחלטת ממנה.

לטענת המבקשות, הממצאים הבלתי תואמים שנמצאו בבדיקת הנאותות היו חמורים, בהיקף של מאות מיליוני ש"ח - היקף העולה בהרבה על הרף שנקבע בהצעת המבקשות כרף המקנה להן זכות לחזור בהן מהצעתן, אשר הועמד על 60 מיליון ש"ח.

 

המשיבה חולקת על טענה זו משני טעמים: הטעם הראשון הוא פגמים שנפלו בטיבה של הבדיקה ובעדכון לה, עליו מושתתת המרצת הפתיחה. הטעם השני הוא שבסכימת ערך ה"ממצאים שאינם תואמים", נכללו ממצאים שאינם נופלים תחת הגדרה זו כפי שנתחמה בהצעת אוריגו.

 

השגות המשיבה שלובות אלו באלו:

לטענתה, בדיקת הנאותות לא גילתה אי התאמות בין דוחות החברה ומצגיה - לבין המציאות בנוגע לזכויות בנכסים אלא, לכל היותר, הציגה הערכות שווי שונות מאלו שהוצגו בדוחות החברה.

פגמים בהערכות שווי לא נכללו בגדר "ממצאים שאינם תואמים", כהגדרתם בהצעה ואף הוחרגו מפורשות מהגדרה זו.

שנית, טוענת המשיבה, אי-ההתאמות של הערכות השווי למציאות לא יכלו להיוודע אלא בבדיקה בדיעבד, אך מחויבות המבקשות הייתה לפי המידע שהיה בידי הצדדים בזמן אמת - במועד הצגת הצעת המבקשות.

 

הדיון במחלוקת בעניין זה מחייב עיון מדויק בהגדרה "ממצאים שאינם תואמים" בהצעת אוריגו.

בסעיף 13 להצעה הוגדרו "ממצאים שאינם תואמים" כך:

"ממצאים שאינם תואמים משמע ממצאים העולים מתוך בדיקת הנאותות (ואשר טרם נמסרו לקרן עד למועד חתימתה על הצעה זו ואשר אינם מופיעים בדוחות החברה) והמתייחסים לנכסים וזכויות של החברה שתוארו בדוחות הפומביים של החברה ויתברר כי אינם קיימים או כי קיים פגם מהותי בתקפותם ובזכויות החברה בנוגע אליהם (בניגוד למתואר בדוחות החברה) אולם למעט במפורש התאמות בגין השווי המוערך של נכסים וזכויות אלה על ידי החברה וכן, חובות, תביעות והתחייבויות שלא נכללו בדוחות החברה אולם למעט הערכות ביחס להתחייבויות ותביעות אלה".

 

לפי הגדרה זו נתונים שדווחו למשקיע; נתונים המופיעים בדוחות החברה והערכות שווי הנכסים שבידי החברה - לא יחסו תחת ההגדרה "ממצאים שאינם תואמים".

רק הבדלים מובהקים בין הנכסים המפורטים בדוחות לבין נכסיה האמתיים של החברה, או פגמים מהותיים בזכויותיה בנוגע לנכסים כאלו – ייחשבו כממצאים לא תואמים.

 

אכן, מדובר בהגדרה צרה ויש ממש בטענת המשיבים כי הפחתות שנעשו בדוחות כספיים מאוחרים יותר של החברה, אינן מלמדות בהכרח על חוסר אמינות של מצגי החברה ואינן מהוות תמיכה חד משמעית בממצאי בדיקת הנאותות.

הבדלים אלו עשויים בהחלט לנבוע מעדכון הערכות (שהיו נכונות לשעתן) אשר נעוץ בשינויים שאינם תלויים בחברה, כגון תנודות השוק או משבר כלכלי.

 

עם זאת, חלק מהממצאים הבלתי תואמים עליהם הצביעו המבקשות אינם כרוכים בפער הזמנים בין מצגי החברה שקדמו להצעת המבקשות - לבין מועד עריכת העדכון לבדיקת הנאותות. אם שווים של ממצאים בלתי תואמים אלה עולה על 60 מיליון ש"ח, הרי שקמה למבקשות עילה מידית להסתלק מהצעתן.

יש אם כן לבחון את הממצאים המרכזיים עליהם הצביעו המבקשות.

 

  • זכויות החברה בנכס בקריית חיים

הממצא הבלתי תואם הראשון, לטענת המבקשות, הוא פגם מהותי בזכויות החברה בנכס באצטדיון קריית חיים. רכישת הנכס - מחצית מזכויות ההסתדרות באותם מקרקעין - נכרכה במתן הלוואה להסתדרות בסך 30 מיליון ש"ח.

הלוואה זו מובטחת בהסכם פיתוח המקרקעין וההחזר אמור להתבצע מרווחי הפרויקט (non recourse). אולם, זכות ההסתדרות במקרקעין היא זכות חכירה בלבד. הבעלים, מנהל מקרקעי ישראל, דחה את הבקשה להעברת מחצית מזכויות החכירה, התנגד לחידוש חוזה החכירה והודיע על כוונתו לתפוס את החזקה במקרקעין. במצב דברים זה, לפי הערכת רו"ח שמואלי, הצפי הוא שההסתדרות לא תפרע את יתרת ההלוואה. לפיכך, להערכת רו"ח שמואלי, התייחסות לזכות להחזר ההלוואה כאל נכס (כפי שנעשה בדוחות החברה) יצרה ממצא בלתי תואם בסך 25 מיליון ש"ח.

לטענת המשיבה זכותה בנכס קיימת ונכון למועד מסירת המידע למבקשות, אף לא נדרשה התאמה ביחס לשווי הזכות.

המשיבה נימקה את עמדתה בכך (בעדות מאיר פוירשטיין, סמנכ"ל הכספים של אנגל משאבים, בעמ' 172 לפרוטוקול) שהנכס הרשום לא היה המקרקעין עצמם, אלא ההשקעה בחברה שבאמצעותה נרכש נכס המקרקעין (חברת ארבל ארי).

זכויות אלה, לטענת המשיבה, אינן תלויות בשאלת הצלחת הפרויקט. לכן, ביקורתו של רו"ח שמואלי אינה נוגעת לעצם קיומה של הזכות אלא רק לעניין שוויה. מאחר והערכות שווי הוחרגו, כאמור, מהגדרת "ממצאים שאינם תואמים" טענה המשיבה כי אין לקבוע שמדובר בממצא בלתי תואם.

עוד נטען, כי אף העובדה שערך הנכס הופחת בדו"ח מאוחר יותר, מ-25 מיליון ש"ח

ל-14 מיליון ₪, אינה מלמדת כי הממצא היה בלתי תואם בעת הצגתו על ידי החברה.

 

אין לקבל את תשובת המשיבה.

כפי שהבהיר רו"ח שמואלי בדיון ביום 14.2.2012, הנכס עצמו לא היה בבעלות החברה, אלא הותנה בהשלמת עסקה אשר קיים מכשול להשלמתה. כמו כן, גם זכותה של החברה להחזר הלוואה אינה עומדת לה, נוכח העובדה שהתחייבות הלווה להחזר ההלוואה הותנתה ברווחי הפרויקט (וזה, כאמור, אינו קורם עור וגידים).

 

  • שעבוד מניות LR

ממצא בלתי תואם נוסף אשר לקיומו טענו המבקשות הוא שעבוד מניות חברת LR האוקראינית. בבדיקת הנאותות נאמדה אי-התאמה נטענת זו בסך 77 מיליון ש"ח. זאת לאחר שבמהלך בדיקת הנאותות חולטו מניות LR שהיו בידי החברה עקב אי-פירעון הלוואה שנטלה החברה מ- LR, אשר מועד פירעונה חלף.

לחילוט קדמה אזהרה: LR התריעה כי ההלוואה לא תחודש וכי בכוונתה לחלט את הנכס. אזהרה זו קדמה לבדיקת הנאותות (ואף להגשת הצעת אוריגו).

לטענת המשיבה, הנתון אינו יכול להיחשב כ"ממצא בלתי תואם", כיוון שהיה ידוע למבקשות עוד טרם בדיקת הנאותות.

רו"ח שמואלי הסביר בחקירתו (בעמ' 13 לפרוטוקול) כי הוסיף את הנתון לממצאים הבלתי תואמים, כיוון שאילו הנכס בגינו ניטלה ההלוואה היה ממשי וכמצוין בדוחות החברה שוויו היה 127 מיליון ש"ח, היה מצופה מן החברה שתשקיע מיליונים בודדים על מנת להאריך את ההלוואה ולמנוע את גריעת הנכס ממצבת נכסיה.

אין מקום להסבר זה.

הגדרת "ממצאים בלתי תואמים" קובעת בפירוש כי בין אלו לא יכללו נתונים שהיו ידועים למשקיע – המבקשות - במועד הגשת ההצעה. למרות שיתכן שהיה מקום לצפות כי החברה תפעל למניעת החילוט (כטענת רו"ח שמואלי בחקירתו, בעמ' 10, 13 לפרוטוקול), הרי שלאור העובדה שההתראה מפני חילוט הייתה בידיעת המבקשות בטרם הוחל בביצוע בדיקת הנאותות - היה עליהן להביא בחשבון את הסיכון שההלוואה אכן תחולט.

אין מדובר בממצא בלתי תואם, הממצא הלם את מצגי החברה אשר קדמו לבדיקת הנאותות.

 

  • השקעה במניות חברת לגנא

ממצא בלתי תואם נוסף לטענת המבקשות הוא השקעה בסך 4 מיליון ש"ח במניותיה של חברת לגנא, אשר בספטמבר 2009 הופיעה בדוחותיה אזהרת עסק חי.

לדברי רו"ח שמואלי כבר באותו מועד התחוור, בהסתברות גבוהה, כי חברת לגנא חדלת פירעון וכי אין ערך למניותיה.

לגרסת המשיבה, לא מדובר בפגם בזכות (שכן ההחזקה במניות נמשכה גם לאחר  בדיקת הנאותות) אלא רק בהשגה לגבי שוויה – השגה אשר כאמור אין בה די כדי להחיל על נתון זה את ההגדרה "ממצאים בלתי תואמים".

מקובלת עלי עמדתו של רו"ח שמואלי, אשר הבהיר בחקירתו כי כאשר השווי מתאפס הפגם הופך להיות פגם מהותי בזכות. הזכות היא לפדות את מניות לגנא כפי שוויין.  אם שוויין של המניות הוא אפס, הזכות לפדיון הופכת תיאורטית בלבד והלכה למעשה אין בידי החברה נכס.

המשיבה לא חלקה על הערכת השווי אלא טענה להחרגת הנתון מההגדרה של "ממצא שאינו תואם".

בעניין זה מדובר בפרשנות צרה ובלתי סבירה להגדרת "ממצאים שאינם תואמים" בהצעת אוריגו. תכלית ההגדרה הייתה להבטיח כי המשקיע לא ייסוג מהצעתו רק על יסוד הבדלים בהערכות שווי של זכויות קיימות, ובמשתמע, שלא ישתמש בהערכות – אשר מטבע הדברים ניתנות לעיצוב ולהתאמה יותר מאשר זכויות חלוטות – כדי להסתלק מן ההצעה. אולם, כאשר עוד לפני הגשת ההצעה ועל יסוד עובדות חד משמעיות כרישום הערת עסק חי, התאיין לחלוטין ערכה הכספי של הזכות, והיא נותרה בגדר רישום בלבד (ואף המשיבה - אינה חולקת על כך) – אין זה סביר למנוע מן המשקיע את האפשרות שלא להכיר בה כזכות קיימת.

 

  • הפרשה בעקבות מתן פסק דין פסגות חיפה

ממצא בלתי תואם נוסף, לעמדת המבקשות, הוא אי-הפחתת סכום של 2.3 מיליון ש"ח בדוחות הכספיים. סכום זה, טענו המבקשות, חייב הפחתה בעקבות מתן פסק דין בעטיו עקב בוטל הסכם להקמת בית אבות (להלן: "פסק דין פסגות חיפה"). בדוחות הכספיים שקדמו להצעת אוריגו, אף על פי שפורסמו לאחר מתן פסק הדין, לא התבצעה הפרשה כאמור.

דיאמנט דחה טענה זו בתצהירו, בנימוק לפיו רו"ח שמואלי היה מדוע לפרטים בעת ביצוע בדיקת הנאותות וניתנו לו הסברים לגבי אי-ההפרשה. לפיכך, אין מדובר בממצא בלתי תואם.

תשובת המשיבה אינה מניחה את הדעת. בשונה מהידיעה המוקדמת לגבי פקיעת הלוואת LR, הרי שבעניין פסגות חיפה לא הוכח מועד ידיעתו של רו"ח שמואלי. קבלת הסברים ותשובות מנציגי המשיבה במהלך בדיקת הנאותות, אינה שוללת את קיומו של ממצא בלתי תואם, לאור העובדה שתוכן התשובה היה הודאה בטעות בדוחות הכספיים שפרסמה החברה.

כך עולה מחקירתו של רו"ח שמואלי, במקום אליו הפנו המשיבים עצמם – עמ' 19 לפרוטוקול הדיון, ש' 7-4:

בחקירה הנגדית של פוירנשטיין, סמנכ"ל הכספים של המשיבה, שונתה גרסת המשיבה ביחס לממצא זה. בחקירה טען פוירנשטיין כי הסיבה שהממצא לא חייב התאמה היא שהחברה הייתה זכאית לקבל החזר כספים ששולמו למס הכנסה, החזרי מס רכישה ומס רכוש – זכות שהתקזזה עם הסך האמור לעיל וייתרה את הצורך לבצע הפחתה (עמ' 198-197 לפרוטוקול). 

טענה זו, לא זו בלבד שהיא שונה מהותית, נטענה ללא פירוט. כאשר נשאל פוירנשטיין  מדוע הסתפק בנימוק כללי, לפיו הממצא לא חייב התאמה ולא הבהיר כי הסיבה לכך שלא נדרשה התאמה נעוצה בזכות לקבל החזרי מס, השיב פוירנשטיין שהעדר הפירוט בתצהיר נבע מן העובדה שמדובר בפרט זניח, בשווי 3-2 מיליון ש"ח.

אין כל מקום לטענה זו ומוטב היה אלמלא נטענה. הסכום, קטן ככל שיהיה בעיני המשיבה, היה טעון הבהרה.

 

  • נכס מס

ממצא בלתי תואם נוסף לו טענו המבקשות הוא רישום נכס מס בסך 15 מיליון ש"ח, אשר לפי דוחות החברה עומדת לה הזכות לקבלו ממס הכנסה.

רו"ח שמואלי נימק את אי-התאימות של ממצא זה בצורה ברורה בחקירתו הנגדית:

"החברה רשמה מסים נדחים בחברה שעומדת, שכל השנים מפסיקה והתחזית שלה היא ל-10 שנים הפסדים, ורק בשניים (צ"ל: בשתיים – ד.ק.) מתוך השנים האלה יש לה איזשהו רווח והיא רשמה איזה נכס שיש לה לקבל ממס הכנסה. איזה נכס? הוא לא קיים היום, הוא לא יהיה קיים מחר, הוא לא קיים היום בדיעבד גם, זה 15 מיליון שקל שנרשם שאין בו נכס בכלל ...".

הסברו זה של רו"ח שמואלי לאי התאימות של ממצא זה מקובל עלי.

יתרה מזאת, המשיבה לא התמודדה עם טענה זו בכתבי טענותיה, למעט במסגרת התייחסות צרה בתצהירו של העד פוירשטיין.

בסעיף 14 לתצהיר הבהיר פוירשטיין כי עמדת החברה ביחס לנכס זה נדונה ואושרה בוועדת מאזן של החברה. חישוב ערך הנכס נעשה בהתאם לייעוץ שניתן על ידי רואה החשבון המבקר של החברה ואף אושר על ידו.

 

המשיבה בחרה שלא להעמיד חוות דעת נגדית ובפרט לא הציגה חוות דעת או תצהיר מפי הנציגים הרלוונטיים של משרד רואה החשבון המבקר - ברייטמן, אלמגור, זוהר ושות' (להלן: "רואה החשבון המבקר"). גם תצהירו של העד פוירשטיין הסתמך על עמדותיו והמלצותיו של רואה החשבון המבקר, אך זאת מבלי לצרפן.

 

זה המקום להעיר כי גם אם, כטענת המשיבה, נפל פגם במתן חוות דעת על ידי רו"ח שמואלי, מן הטעם שהיא נושאת בתארים שונים שאינם יכולים לדור יחדיו ("עדכון בדיקת נאותות" ובה בעת "חוות דעת מומחה", אשר אמורה להיות אובייקטיבית ובלתי תלויה) - הראיות שהוגשו לתמיכה בטענות המשיבה לוקות בפגם דומה ובפגמים נוספים:

פוירשטיין, כסמנכ"ל הכספים של המשיבה, העיד לבדו על נאותות דוחותיה הכספיים, כאשר הוא זה שנושא באחריות אישית לתקינותם. המשיבה לא מצאה לנכון להגיש תצהיר או חוות דעת מומחה של רואה החשבון המבקר, ואף לא הציגה חוות דעת מומחה אחר כלשהו, שאין לו זיקה ישירה לדוחות הכספיים של המשיבה.

נוסף על כך, תצהירו של פוירשטיין נסמך על מסמכים שונים אשר חלק ניכר מהם – לא צורף לתצהיר ואף לא הוצג במסגרת ההליך.

כמו כן, תצהיר פוירשטיין כולל הסתמכות רבתי על הביקורת החשבונאית של רואה החשבון המבקר, אך זאת מבלי לזמן לעדות את נציגי רואה החשבון המבקר, ומבלי להפריך את הטענות המשתמעות מחוות דעת המומחה (מטעם המבקשות) נגד ביקורת חשבונאית זו.

 

בנסיבות אלה, מקובלת עלי מסקנתו של רו"ח שמואלי לפיה נכס המס שנרשם, בסך 15 מיליון ש"ח, אינו בגדר "נכס".

 

  • מוניטין חברת EEE

הממצא האחרון עליו הצביעו המבקשות כממצא בלתי תואם הוא אי-הפחתת שווי מוניטין חברת EEE (Engel East Europe). לטענת המבקשות, נוכח ירידת ערכה של חברת EEE היה על המשיבה להפחית מדוחותיה הכספיים את ערך המוניטין של EEE, אשר נרשמו בדוחות כנכס בשווי 9.2 מיליון ש"ח.

פוירשטיין אישר בחקירתו כי הסביבה העסקית של EEE השתנתה כשנה לפני הדוחות הכספיים עליהם התבססה הצעת המבקשות עם פרוץ המשבר הכלכלי.

פוירשטיין לא הכחיש כי ערכה של EEE צנח ב-86% בתקופה זו (עמ' 183 לפרוטוקול).  פוירשטיין גם אישר כי בדוח הכספי העוקב, הדוח השנתי לשנת 2009, נמחק לחלוטין כל ערך המוניטין.

אין ספק כי ההחלטה שלא להפחית במאום את הערכת נכס המוניטין בדוח הכספי על אף ירידה כה משמעותית בשווי השוק של החברה – תמוהה ביותר.

לטענת פוירשטיין, המחיקה בדוח הכספי העוקב נעשתה בגין ירידה בהערכות השווי של נכסי המקרקעין של EEE ובגין שינויים בתחזיותיה של EEE לגבי מספר פרויקטים. שמאויות אלו לא היו בידי החברה לפני פרסום הדוחות הכספיים עליהם התבססה הצעת המבקשות.

עוד טען פוירשטיין (בעמ' 187 לפרוטוקול) כי "אינו זוכר" אם רו"ח שמואלי השיג, במהלך בדיקת הנאותות, על הותרת ערך המוניטין בדו"ח. לשיטתו, גם אם עשה כן הוא לא צדק – כיוון שה-due diligence לא נעשה לגבי EEE אלא לגבי אנגל משאבים בלבד.

תשובת פוירשטיין מעידה למעשה על עצימת עיניים. חשיפת מצבה הפיננסי של חברה לא יכולה להיעשות במנותק או בהתעלם משינויים מתבקשים במצבן הפיננסי של חברות בבעלותה. לפיכך, לירידת הערך הדרמטית בשוויה של EEE הייתה השפעה על ערך המוניטין שלה וזו הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי בדוחות הכספיים של המשיבה. אין זה סביר כי בדוחות אלה הושאר ערכו של נכס המוניטין על כנו - 9.2 מיליון ש"ח - על אף השינוי הדרמטי בסביבה העסקית של חברת הבת. ניתן היה לטעון, כי בשלב פרסום הדוחות הכספיים הרלוונטיים לא התאיין עדיין הנכס לחלוטין. אולם, המשיבה בחרה לדחות באופן גורף ומוחלט את הטענה לירידה בשוויו של נכס זה. בנסיבות יש לקבל גם בהקשרו של ממצא בלתי תואם זה את חוות דעתו של רו"ח שמואלי.

 

מהדיון לעיל עולה כי מהממצאים הבלתי תואמים עליהם הצביעו המבקשות בסיכומיהן, עונים להגדרת "ממצאים בלתי תואמים" - הדיווחים לגבי נכס הנדל"ן בקריית חיים (בסך 25 מיליון ש"ח); ההשקעה בחברת לגנא (בסך 4 מיליון ש"ח);

אי-הפרשת הכספים בעקבות פסק הדין בעניין פסגות חיפה (בסך 2.3 מיליון ש"ח); נכס המס (בסך 15 מיליון ש"ח) ומוניטין חברת EEE (בסך 9.2 מיליון ש"ח).

הסך הכולל של הממצאים שנמצאו כבלתי תואמים עומד על סכום של 55.5 מיליון ש"ח. סכום זה מתקרב לסכום עליו הסכימו הצדדים כרף אשר חריגה ממנו תהווה עילה לחזרת המבקשות מהצעתן (60 מיליון ש"ח), ונופל ממנו אך במעט.

 

ג.         תוצאות המסקנות בדבר מידת התקיימות עילות הביטול

מהניתוח לעיל עולה שאף לא אחת מן העילות התקיימה באופן מוחלט - כזה המקים למבקשות זכות מיידית לביטול ההסכם; לכל הפחות, העילות לא הקימו למבקשות זכות מוחלטת לביטול ההסכם במועד שבו בחרו לעשות כן. עילת הממצאים הבלתי תואמים לא התקיימה במלואה, במובן זה שסך הממצאים שנמצאו כבלתי תואמים (מבין אלו עליהם הצביעו המבקשות בסיכומיהן) לא חצה את הרף עליו הסכימו הצדדים כרף המקנה למבקשות זכות לביטול ההתקשרות. גם עילת התנאים המתלים לא התקיימה באופן מלא.

עם זאת, נראה כי הייתה למבקשות הזכות לבטל את החוזה במועד שבו עשו כן.

על בית המשפט לפרש חוזה כמכלול אחד (עא 2553/01 ארגון מגדלי הירקות נ' מדינת ישראל פ"ד נט(5) 481), ואף כמכלול הבא להגשים את התכלית הכלכלית של העיסקה (עא 6276/95  מגדלי באך בע"מ נ' עמוס חוזה, פ''ד נ(1) 562).

בחינת ההסכם בין הצדדים כמכלול מעלה כי התקיימותן החלקית של העילות מצטברת לכדי תשתית מספקת להצדקת ביטול ההסכם, בין אם מחמת היווצרות הפרה צפויה, בין אם על יסוד הצפי לאי-התקיימותם של תנאים מתלים, לצד צפי

 

 

להתקיימותו של תנאי מפסיק, כמבואר להלן:

  • אם נראה בתנאים המתלים חלק מתנאי ההסכם, הרי שאי-קיומם יהווה הפרה. בהתאם, בטרם הבשיל המועד לקיומם, צפי לכך שלא יתקיימו עונה להגדרה הפרה צפויה, אשר מקנה למבקשות זכות לביטול ההסכם.
  • אם נשקיף על התנאים (המתלים והמפסיק) כתנאים חיצוניים להסכם, אזי הצפי שהתנאים המתלים לא יתקיימו, כמו גם הצפי להתקיימותו של התנאי המפסיק, משמעם צפי שהחוזה יפקע.

שתי הגישות מובילות לאותה הערכה: ההסכם בין הצדדים נחזה כעתיד שלא להתקיים, בין אם מחמת הפרתו הפרה צפויה על ידי המשיבה וביטולו על ידי המבקשות, ובין אם מחמת פקיעתו, בשל אי-התקיימות התנאים בהם הותלה ובשל התקיימות התנאי שהוגדר כתנאי מפסיק.

 

התהוות הפרה צפויה – הצדקה לביטול ההסכם על ידי המבקשות

סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") קובע:

"גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופה לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה".

לטענת המבקשות, מחזיקי אג"ח אירופה הבהירו, כאמור, כי בידם הצעה טובה בהרבה מזו של המבקשות ולפיכך אין בכוונתם להיענות להצעת המבקשות.

הגם שמחזיקי אג"ח אירופה אינם עונים להגדרה "צד לחוזה", כלשון סעיף 17 לחוק התרופות, יש לראות במחזיקי אג"ח אלו צד נחוץ ורלוונטי להסכם, הן מעצם העובדה שאישורם נדרש לעסקה, הן מתוקף העובדה שהם ניתבו במידה לא מבוטלת את התנהלות החברה בהקשר זה. לפיכך, העובדה שמחזיקי אג"ח אירופה ניהלו משא ומתן מתקדם עם משקיע אחר בזמן שבו ההסכם עם המבקשות כבר נכנס לתוקפו (הגם שתוכנו היה מותנה בתנאים), הולמת במידה רבה את החלופה השנייה הקבועה בסעיף 17 לחוק התרופות, לפיה "נסתבר מנסיבות העניין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו".

במגעי מחזיקי אג"ח אירופה עם GBES, ובפרט באישורם את ההתקשרות עם משקיע זה, יש משום הפרה צפויה של החוזה. כיוון שהתנאים אשר הפרתם נצפתה הוגדרו כתנאים מתלים, הופכת הפרתם (הצפויה) להפרה צפויה יסודית (ראו: פרידמן וכהן, כרך ד', בעמ' 97).

ההפרה הצפויה האמורה, ככל הפרה צפויה, אינה וודאית. תרחישים שונים יכלו למנוע את הפיכת מעשיהם של מחזיקי אג"ח אירופה להפרה ממשית של החברה. למשל, אם מגעיהם של מחזיקי אג"ח אירופה עם המשקיע האחר היו עולים על שרטון או אם החברה הייתה מצליחה לשכנעם כי ההתקשרות עם המבקשות בטוחה יותר. על כך כתבו פרידמן וכהן (פרידמן וכהן, כרך ד' בעמ' 95-94, וההפניות שם):

"אשר לחוסר יכולת ביצוע, יסוד זה מתקיים כאשר ישנה הסתברות גבוהה מאד שהמתקשר לא יוכל לקיים את החוזה. הסתברות כזו צריכה להיות בדרגה גבוהה הקרובה לוודאות, אך לא נדרשת ודאות מוחלטת, שכן ודאות כזו לגבי העתיד קיימת רק במקרים נדירים".

כאמור לעיל, טענו המבקשות כי ההסתברות שלא תושג תמיכת מחזיקי אג"ח אירופה בהצעתן, הייתה ברמה של וודאות ממש. נוסף לביטויים שנסקרו לעיל בעניין נחישותם של מחזיקי אג"ח אירופה, הדגישו המבקשות כי הצעת GBES הוגשה ישירות למחזיקי אג"ח אירופה בעקבות מכרז לאיתור משקיע שפורסם על ידם (טענה זו אושרה בחקירתה הנגדית של גב' יעל מילר, מנכ"ל אנגל משאבים – עמ' 115 לפרוטוקול).

לשיטתן, עובדה זו שוללת מעיקרה את האפשרות שמחזיקי אגרות חוב אלו היו זונחים את הנתיב הנפרד והמקביל שסללו, גם בחלוף פרק זמן נוסף. טעם נוסף לטענת המבקשות ל"ודאות" העדר תמיכת מחזיקי אג"ח אירופה הוא העובדה שבהיותם נושים מובטחים של החברה, לא היה ביכולתה לכפות עליהם לקבל את ההצעה ולאשרה, גם אילו היה עומד לרשותה כל משך הזמן הקבוע לכך בהסכם. גם החלטת כב' השופט אלטוביה מגן מיום 15.3.2010 (אשר העתקה צורף כנספח 11 להמרצת הפתיחה) תרמה, לשיטתן, לסתימת הגולל על האפשרות שהצעתן תתקבל: בהחלטה זו התקבלה עתירת מחזיקי אג"ח אירופה, לשלול את זכות ההצבעה ממחזיקי אג"ח המחזיקים באגרות חוב של שתי הסדרות. כך, התעצמה השפעת מחזיקי אג"ח אירופה והפכה למכרעת. החברה נמנעה מלערער על ההחלטה ובכך, לטענת המבקשות, קיבלה על עצמה, הלכה למעשה, את בחירת מחזיקי אג"ח אירופה.

כאמור, יש אכן מקום לקביעה כי במועד ביטול ההסכם על ידי המבקשות הייתה סבירות גבוהה שמחזיקי אג"ח אירופה לא יתמכו בהסכם ההשקעה עם המבקשות. הערכה זו מקבלת משנה תוקף נוכח הנסיבות הנוספות שהעלו המבקשות, אשר נסקרו עתה. צפי ברמת הסתברות כזו מקיים את היסוד הדרוש להתהוותה של הפרה צפויה.

סעיף 17 לחוק התרופות קובע כי בהתקיים הפרה צפויה "זכאי הצד השני לתרופה לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה". משמע, המבקשות זכאיות היו לתרופה של ביטול והשבה, המבוקשת על ידיהן. המשמעות האופרטיבית של הדברים היא, כי המבקשות זכאיות לקבל לידיהן בחזרה את הערבויות שהפקידו.

ראוי להעיר כי בניגוד לרמת ההסתברות הגבוהה שתמיכת מחזיקי האג"ח לא תושג, רמת ההסתברות שהתנאים האחרים לא יתקיימו, אינה כה גבוהה. פטור מחובות לבעלי שליטה (התנאי הקבוע בסעיף 9 להצעת אוריגו) והסדרת שומות מס ודרישות חוב מהותיות (התנאי הקבוע בסעיף 10 להצעת אוריגו) הם מסוג התנאים שנוטים להבשיל לקראת שלבים מכריעים. אי התקיימותם במועד בו בחרו המבקשות להודיע על ביטול הצעתן, אינו מצביע – ברמה של קרבה לוודאות – כי אכן לא היו מתקיימים בסופו של דבר. עם זאת, אין בכך כדי להשפיע על התוצאה: די בהפרה צפויה של התנאים הנוגעים לתמיכת מחזיקי האג"ח כדי להקנות למבקשות את הזכות לסעד.

הצדקה נוספת לביטול ההסכם: צפי לפקיעתו עקב אי-התקיימות תנאים מתלים ותנאי מפסיק.

כאמור, את ההתחייבויות אשר נחזו כעתידות לא להתקיים ניתן לראות הן כהפרה צפויה שלו (כפי שנדונה לעיל) והן כגורמים לפקיעת ההסכם: בהיות התחייבויות אלו תנאים מתלים וכן תנאי מפסיק, אי-התקיימותם הייתה עתידה להסתיים בפקיעת ההסכם.

הצטברות התנאים המתלים אשר נחזו כעתידים שלא להתקיים דומים למצב בו חוזה מופר בהפרות לא יסודיות, אשר מצטברות לכדי הפרה יסודית (ראו ע"א 262/85 רוט נ' DEAK and CO. INC, פ"ד מה(2) 353, 373-372 (1991); ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבנייה 1992 בע"מ נ' טהוליאן (פורסם בנבו)). כאמור, בהסתברות גבוהה, ניכר היה שתמיכת מחזיקי האג"ח - הקבועה בתנאים המתלים 7 ו-8 להצעה - לא תושג; כמו כן היה חשש, אולי אף חשש ממשי, כי לא יושג הפטר מהלוואות בעלים והסדרה של שומות מס, תנאים מתלים הקבועים בסעיפים 9 ו-10 להצעה. הצפי לאי-התקיימותם של  התנאים המתלים, הוביל להערכה סבירה כי ההסכם בין המבקשות ובין המשיבה יפקע, וההסכם ההשקעה הסופי לא ייחתם.

הדין מכיר בזכותו של צד לחוזה המותנה בתנאי מתלה לקבל סעד למניעת הפרתו, עוד קודם למועד שנקבע להתקיימות התנאי. כך קובע סעיף 27(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"):

"חוזה שהיה מותנה בתנאי מתלה, זכאי כל צד לסעדים לשם מניעת הפרתו, אף לפני שהתקיים התנאי".

אמנם, בניגוד לסעדים בהם מזכה סעיף 27(ג) לחוק החוזים, שחותרים לקיום החוזה, הסעד המבוקש כאן לא נועד למניעת הפרה: המבקשות עותרות לסעד של ביטול והשבה. עם זאת יש מקום לקבוע כי הענקת הסעד המבוקש, אף על פי שאינו מכוון לקיום החוזה, הולמת את הזכות המוקנית בסעיף. ממילא, לא ניתן היה להעניק סעד שיאכוף את החוזה על מחזיקי אג"ח אירופה, שאינם צד ישיר לחוזה, או שימנע מהם לפעול לאיתור משקיע. כמו כן, המבקשות אינן עותרות לקבלת סעד שתכליתו הפוכה למימוש החוזה; כך, למשל, אין הן עותרות לקבלת פיצויי הסתמכות בגין הוצאות שהוציאו (בעיקר הוצאות לביצוע בדיקת הנאותות, אשר עמדו, לפי הצהרתן, על למעלה ממיליון ש"ח). כל אשר מבוקש הוא להשיב לידיהן את הערבות שהפקידו כ"גילוי רצינות". עיכוב הערבויות בידי המשיבה לא יכול היה לתרום לקיום החוזה (הא ראיה, שהמבקשות הסתלקו מן ההסכם על אף החזקת הערבויות בידי המשיב 3). לפיכך, אין בהענקת הסעד של השבת הערבויות משום סתירה לעקרון הכללי של העדפת קיום חוזים, על פני ביטולם.

לטענת המשיבה, ביטול המבקשות את הצעתן סיכל את התקיימות התנאים המתלים ולכן אין המבקשות רשאיות להסתמך על אי-התקיימותם.

אין לקבל טענה זו: כאשר התרחיש המסתבר היה שהתנאים המתלים לא יתקיימו ולא ייחתם הסכם השקעה סופי, החזרה מן ההצעה לא סיכלה את התקיימות התנאים. בה בשעה, היא הקטינה את נזקן של המבקשות; גם אם לא חלה עליהן חובה להקטין את נזקן (שכן החוזה עמן לא הופר בהפרה ממשית) רציונל זה עולה בקנה אחד עם הזכות לסעדים במצב של הפרה צפויה, כמו גם עם הזכות לסעדים כתוצאה מאי-התקיימותם של תנאים מתלים, עוד טרם הגיע מועד קיומם.

לצד ההסתברות הגבוהה לכך שתנאים מתנאי החוזה יופרו, או שהחוזה יפקע, כיוון שהתנאים שהוגדרו בו כתנאים מתלים לא יתקיימו, עומדת גם תוצאתה של בדיקת הנאותות שערכו המבקשות.

כאמור, לא כל הממצאים שנמצאו בבדיקת הנאותות עליהם בחרו המבקשות להצביע בסיכומיהן, ראויים אכן להיחשב כ"ממצאים בלתי תואמים" על פי הגדרתם בהצעה. אולם ערך הממצאים שנמצאו, בדיון לעיל כבלתי תואמים, מצטבר לסך המתקרב אל הרף שנקבע כמאפשר את ביטול ההתקשרות.

באנלוגיה לדוקטרינת ה"ביצוע בקירוב", ניתן לראות בכך התקיימות-בקירוב של התנאי המפסיק.

דוקטרינת הביצוע בקירוב מושתתת על המגמה המובהקת של חתירה לקיום החוזה ולהגשמת המטרה העומדת ביסודו. היא נקלטה בדין הישראלי לפני חקיקת חוק החוזים וחוק התרופות, אך לא אומצה לתוכם. אף על פי כן, המשיכו בתי המשפט לפסוק לפיה בשל התאמתה לרציונל הכללי של חוק התרופות – השאיפה לקיום החוזה ובשל התאמתה גם לעקרון תום הלב כעקרון-על (לסקירה, ראו: פרדימן וכהן, כרך ד', בעמ' 178-174):

"הרעיון העיקרי שביסוד דוקטרינה זו הוא כי יש לחתור, ככל הניתן, לקיום החוזה ולהגשמת המטרה העומדת ביסודו, גם אם מתברר בהגיע שעת ביצועו כי אין אפשרות לקיימו ככתבו וכלשונו. דוקטרינת הביצוע בקירוב, כמו גם עיקרון תום הלב, מאפשרים לבית המשפט במקרה כזה לערוך שינויים מסוימים בדרכי ביצועו של החוזה על מנת לקיימו ובלבד שבית המשפט יפעל בעניין זה בזהירות המתבקשת על מנת שלא ימצא עצמו עורך חוזה חדש בין הצדדים שתנאיו משנים מן היסוד את אופיו של החוזה המקורי" (ע"א 11965/05 עזבון קליין נ' שרון (פורסם בנבו)).

מדוקטרינת הביצוע-בקירוב יש להקיש כי בענייננו, השאיפה להביא לידי קיום את כוונת הצדדים מובילה להכרה בכך שהתנאי המפסיק כמעט-והתקיים. ניתן לראות בנסיבות המקרה התקיימות-בקירוב של תנאי זה. במה דברים אמורים?  

הצדדים הסכימו כי אם סך הממצאים הבלתי תואמים יחצה רף מסוים, תיווצר למבקשות "נקודת יציאה" בכך שתקום להן זכות מוחלטת ומיידית לנסיגה מההתקשרות. אמנם, הממצאים בלתי תואמים לא הגיעו לרף זה, והסך הכולל שלהם נופל ממנו במעט. בנסיבות אלו, לא קמה למבקשות זכות מיידית ומוחלטת להתנערות מהצעתן, אך אין להתעלם מן העובדה שאף התנאי המפסיק היה על סף התקיימות: הוא התקיים בשיעור העולה על 90% מגובהו המוסכם. זוהי "התקיימות בקירוב". החתירה להגשמת כוונת הצדדים היא כי לממצאים בשיעור כזה יינתן משקל, והם יהוו בסיס משמעותי, גם אם לא בלעדי, לשחרור המבקשות ממחויבותן על פי ההצעה.

הסכמת הצדדים איננה בינארית. ככל תנאי לחוזה, גם התנאי המפסיק "חי בסביבתו". לצד הצפי לאי התקיימותם של התנאים המתלים, הקרבה להתקיימותו של התנאי המפסיק תורמת אף היא, ובאופן משמעותי, לקביעה כי למבקשות קמה הזכות לביטול ההסכם.

התקיימות-בקירוב, לבדה, אינה מספקת כדי להצדיק את ביטול ההתקשרות ולהפקיע את החוזה שנכרת בין הצדדים. אולם, בהתווספה להערכות הסבירות ביותר בדבר הפרה צפויה או בדבר אי התקיימותם של תנאים מתלים, יש בה כדי לתרום ולחזק את הלגיטימיות של החלטת המבקשות לחזור בהן מהצעתן. כמו הצפי לאי-התקיימותם של התנאים המתלים, גם התקיימותו החלקית – הכמעט-שלמה, יש להדגיש – של התנאי המפסיק הרחיקה את ההתקשרות הנרקמת מזו שאותה התכוונו הצדדים ליצור.

 

לאור כל האמור לעיל, יש להגיע למסקנה לפיה ההתקשרות אליה כיוונו הצדדים הייתה שונה בתכלית מזו שקרמה עור וגידים במרוצת תקופת הביניים - בזמן שחלף עד מסירת הודעת הביטול.

דברי דיאמנט, העד מטעם המבקשות, מבהירים עד כמה רב המרחק בין התהליך שהתהווה במהלך תקופת הביניים, ובין זה שאליו כיוונו המבקשות בעת ההתקשרות בהסכם הראשוני:

"אנחנו ראינו לנגד עינינו תהליך פשוט שמסתבך לחלוטין בניגוד לכל התנאים המתלים שכתובים פה..." (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 12-10).

"התהליך לא היה התהליך שאליו נכנסנו, היה לנו אינדיקציות מאזורים ותביעת פירוק מלגנה שהצביעו על זה שהתנאים המתלים לגבי התנהלות בעלי השליטה מלמעלה – לא הולכים להתקיים. יתרה מכך, בתוך מחזיקי האג"ח של משאבים שהם לכאורה היו אמורים להיות העוגן שלנו ואנחנו היינו אמורים להתקדם עם הנציגות, כל הזמן היו ויכוחים פנימיים ולראייה פסגות הגישה גם כן בקשת פירוק..." (עמ' 47 לפרוטוקול, ש' 26-19)

"כל התהליך לא היה דומה להצעה ולתנאים המתלים שהם כתובים פה באופן מאד ברור. אנחנו באנו להצעה שאמרה: יש פה בעלי שליטה שזזים הצידה ולא מפריעים לתהליך ומוחקים את החובות שלהם, יש פה שתי סדרות בהסדר מורכב שפוסעות יחד והולכות ביחד להצעה, ומצאנו את עצמנו במגרש אחר לגמרי שלא קשור למציאות... בנוסף לזה מצב החברה היה בעייתי

Recommended
נתבקשנו על ידי חברות בקבוצת טיב טעם (להלן: טיב טעם ו/או קבוצת טיב טעם) להתייחס לליקויים בחוות דעתו המקצועית של מר גיל משה מתאריך 11/3/2009, אשר צורפה לתביעה שכנגד של חברת פרימיום קלאס בע"מ (להלן פרימיום קלאב ו/או פרימיום) נגד חברות מקבוצת טיב טעם מתאריך
נתבקשנו על ידי הנהלת טאגור קפיטל בע"מ (להלן: "החברה") לחוות דעתנו המקצועית בשאלת סבירות התמורה בגין מכירת הזכויות בחברות PATRON TAGOR B.V ו- PATRON TAGOR CAPITAL 2B.V (להלן החברות "ההולנדיות" ו/או "החברות הנמכרות" ו/או "PTBV ו- PTC2BV").