• ברוכים הבאים
  • מורד שמואלי לאחם ושות׳

פס"ד בנושא - שווי השימוש ברכב שהועמד לרשותו הפרטית של העובד

הנדון:      כיצד יחושב שווי השימוש ברכב שהועמד לרשותו הפרטית של העובד – האם נאמרה המילה האחרונה?

מצ"ב קישור לחוזר המלא לחץ - כאן

ביום 15 במרץ 2017 פורסם פס"ד ע"מ 34518-01-15 ב.ד. מיקוד תקשורת ובטחון בע"מ (להלן - "המערערת") נ' פקיד שומה חיפה (להלן - "המשיב"), אשר במסגרתו נקבע, כי הוראות הפקודה ותקנות שווי רכב קובעות את שווי ההטבה שתיזקף לעובד בשל העמדת רכב לשימושו הפרטי על פי נוסחאות שנקבעו בתקנות השווי וכי נוסחאות אלו אינן מקיימות חזקה הניתנת לסתירה, דהיינו המחוקק לא מתיר לנישומים להוכיח שווי אחר של ההטבה.

1. רקע

1.1     המערערת, עוסקת בהתקנת מערכות אלקטרוניות ובהן מערכות גילוי אש ועשן, מערכות כיבוי מים, מערכות כיבוי בקצף ועוד. במסגרת פעילותה מעניקה המערערת שירותי תחזוקה של המערכות כאמור ומעניקה תמיכה טכנית ומקצועית סביב השעון.

1.2     את שירותיה מעניקה המערערת ללקוחות על ידי עובדיה ובהם טכנאים המתמחים בהתקנת ותיקון מערכות. לצורך ביצוע עבודתם ועל מנת שהטכנאים והעובדים יהיו זמינים למתן שירות כנדרש, מעמידה המערערת לרשותם רכבים, אשר מצוידים בכל הציוד והחלפים הדרושים להם למתן שירותי התמיכה והתחזוקה. העובדים אשר נהנים מרכב צמוד רשאים לעשות בו שימוש פרטי מחוץ לשעות העבודה, וכי לעתים מסיעים הטכנאים ברכב הצמוד גם עובדים נוספים הדרושים למתן השירותים.

1.3     בשנת 2009 התקינה המערערת בכל הרכבים יומן ממוחשב המכונה מערכת SAVE TAX של חברת הוצאה מוכרת בע"מ (להלן - "המערכת"). המערכת נועדה לצורך מעקב ורישום הנסיעות בכל רכב, מתן אפשרות להבחין בין נסיעות עסקיות, כלומר שנועדו לצורכי העבודה, לבין נסיעות פרטיות של העובד. יצוין, כי המערכת מקושרת למערכת מעקב GPS העוקבת אחר מסלול הנסיעה, כך ניתן לעקוב אחר כל נסיעה שהוזנה כנסיעה עסקית ולברר מתי בוצעה ולהיכן נסע הרכב, תוך השוואתם ליומן העבודה של הטכנאי.

1.4     הוצאות הרכב נרשמות במערכת כהוצאות השימוש ברכב בתקופת הדיווח והן מחולקות באופן יחסי בין הוצאות עסקיות להוצאות פרטיות, בשים לב ליחס שבין הנסיעות שסווגו כעסקיות לנסיעות שסווגו כפרטיות. לכל עובד נזקף שווי שימוש בגין הרכב בהתאם להטבה שחושבה לו, כלומר בהתאם לחישוב החלק היחסי של ההוצאות, שיוחסו לנסיעות פרטיות (להלן - "חישוב השווי").

1.5     בהתאם לחישוב השווי נזקף שווי רכב בגין החלק היחסי המוגדר כנסיעה פרטית. המערערת ניכתה את המס במקור משווי השימוש אשר נזקף לעובדים וכללה את הדיווחים בדוחות הניכויים שהגישה למשיב.

1.6     המשיב לא קיבל את דרך חישוב זקיפת שווי השימוש ברכב צמוד לעובדים כפי שנערכה על ידי המערערת וקבע כי את שווי השימוש יש לחשב אך ורק על פי תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ"ז-1987 (להלן - "תקנות השווי"). על כן, ערך המשיב שומות ניכויים (להלן - "שומות ניכויים") לפי מיטב השפיטה בהן חישב את שווי השימוש של העובדים לפי תקנות השווי. על שומות ניכויים אלו נסב הערעור.

2. טענות המערערת

2.1     המערערת טוענת בערעורה, כי על פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשנ"א-1961 יש לחייב עובד במס על כל תקבול שנתן מעביד לעובדו בשל עבודתו, לרבות על שוויו של שימוש ברכב שהועמד לרשותו. המערערת סבורה כי תקנות השווי שהתקין שר האוצר לחישוב שווי שימוש ברכב, יוצרות חזקה בדבר שווי השימוש הניתנת לסתירה. כלומר, רשאי מעסיק להוכיח באמצעות הוכחות נפרדות את שווי השימוש ברכב, ואם עמד בנטל ההוכחה תחושב הכנסת העובד בגין השימוש ברכב על פי שווי השימוש שהוכח.

2.2     עוד טוענת המערערת, כי בעזרת המערכת ניתן לקבוע את שווי השימוש ברכב שניתן לכל עובד בהתאם להיקף הנסיעות הפרטיות של העובד וחישוב החלק היחסי של הוצאות אחזקת הרכב בהתאם. המערערת טוענת כי המערכת הינה מהימנה ומשקפת את השווי הכלכלי האמיתי של השימוש ברכב הצמוד.

3. טענות המשיב

3.1     המשיב לעומתה סבור כי על פי הוראות פקודת מס הכנסה יחושב שווי השימוש ברכב אותו מעמיד מעביד לרשות עובדו רק על פי תקנות השווי. לטענת המשיב תקנות השווי אינן בבחינה חזקה הניתנת לסתירה אלא הוראה כופה שאין לסטות ממנה. על כן, סבור המשיב כי עובד או מעביד אינם יכולים להוכיח שווי שימוש אחר.

3.2     לחלופין, נטען על ידי המשיב כי המערכת שהתקינה המערערת אינה מהימנה, היא מבוססת אך ורק על דיווחי העובד והמעביד, ללא כל דרך אובייקטיבית לבחון את אמינות הדיווחים ולפקח עליהם.

4. קביעת בית המשפט

4.1     בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של המערערת בקבעו כי, המחוקק בחר לקבוע את שווי ההטבה שתיזקף לעובד בשל העמדת רכב לשימוש הפרטי על פי נוסחאות שנקבעו בתקנות השווי. נוסחאות אלו אינן מקיימות חזקה הניתנת לסתירה והמחוקק לא התיר לנישומים להוכיח את שווי ההטבה בדרכים אחרות. עוד נקבע, כי לא נמצא ליקוי בתקנות אשר מצדיק את הטענה לאי סבירותן או פסילתן.

4.2     זאת ועוד, תקנות השווי קובעות כלל נוקשה בדבר אופן חישוב שוויה של ההטבה, שתיווסף להכנסתו של העובד, בעקבות העמדת רכב של המעביד לשימושו הפרטי.

4.3     כמו כן, על פי דעת בית המשפט, אמצעי הבקרה והפיקוח מסורים לידי העובדים והנהלת המערערת ללא פיקוח חיצוני ממשי, ולכן לא ניתן לסמוך על הנתונים בכל הנוגע לסיווג הנסיעות. יתרה מזו, אין במערכת גם כל התייחסות לנסיעות מעורבות, אין התייחסות להגדרת נסיעה עסקית או פרטית והכל מותנה בשיקול דעתם של העובד והמערערת, ללא יכולת פיקוח ובקרה ממשיים.

4.4     סוף דבר, קבע בית המשפט, כי אין מקום לטענות המערערת כי תקנות השווי אינן סבירות באופן המצדיק התערבות שיפוטית וכי המערכת מספקת נתונים שיכולים להועיל בקביעת שווי ההטבה. אשר על כן, מתחייבת המסקנה כי אין פגם בשומות שהוצאו על ידי המשיב.